ייעוץ זוגי, למי ולמה?

מדהים שמלמדים אותנו בבית הספר מקצועות כמו גיאוגרפיה והיסטוריה, אבל את הדברים שהכי חשובים לחיים אף אחד לא מלמד אותנו...
אף אחד מאיתנו לא היה מעז לנהוג ברכב בלי לקחת שעורי נהיגה, אבל רובנו נכנסים לזוגיות ומתחתנים בלי לקחת שעורי זוגיות... על כך נאמר: אין זוג לא מוצלח, יש זוג לא מודרך.  המצב האידיאלי הוא שזוג מגיע לייעוץ טרום נישואין ואז הוא נכנס לקשר בריא עם כלים לזוגיות טובה, אך לצערי בדרך כלל זוגות מגיעים לייעוץ במצב של מריבות קשות וחוסר תקשורת או ממש לפני פרידה ואז צריך להבין אם יש רצון לשמר ולשקם את הקשר או להיפרד בצורה נכונה. רוב הזוגות נפרדים בצורה של מאבקי כוחות ואז הם סובלים, הילדים שלהם סובלים, ההורים שלהם סובלים...היחידים שנהנים מהמצב הם עורכי הדין. אם כבר החלטתם להיפרד, חשוב להיפרד בצורה נכונה ללא מאבקי כוח. כאשר ישנם מאבקי כוח הילדים שומעים את אבא מדבר רעות על אמא ולהיפך, חשוב להבין שילד בנוי מזהות שני הוריו- חצי ממנו מזדהה עם אימו והחצי השני עם אביו, לכן כאשר ההורים "משחירים" אחד את השני, הילד חש שיש לו שני חצאים "שחורים" והוא מאבד את תחושת הזהות שלו, הוא גם סובל בדרך כלל ממשבר נאמנות (לא יודע למי להיות נאמן, לאבא או אמא) זוהי חוויה קשה והרסנית עבור ילדים ולכן חשוב גם ללמוד כיצד להיפרד. נשים וגברים הם שונים מטבעם, האישה הראשונה בתורה שמה חווה וזאת מלשון חוויה, האישה כולה חוויה ורגש וכן היא תרגיש טוב אם תשתף את הסביבה בחוויות וברגשות שלה, לעומתה הגבר בדרך כלל כשקשה לו הוא יעדיף להיות לבדו ולא ירבה במילים, השוני מתבטא גם בצרכים, האישה צריכה להרגיש שאוהבים אותה ומפרגנים לה, הגבר צריך לחוש שמכבדים אותו ומעריצים אותו.בני זוג בוחרים אחד את השני דווקא בגלל שיש בהם תכונות המנוגדות לצד השני, בהתחלה אותן תכונות מהוות מוקד למשיכה אצל בן הזוג, אך עם הזמן אותן תכונות מנוגדות מפריעות לבן הזוג ויוצרות קונפליקטים. בתורה נאמר: "ויעשה לו עזר כנגדו", הכוונה היא לא שהאישה נוצרה נגד הגבר, אלא שלאישה יש תכונות מנוגדות לגבר. כדי לבנות שריר צריך להפעיל תנועה וליצור התנגדות לתנועה (ע"י הוספת משקולת), כדי לבנות אופי צריך להפעיל תכונה וליצור התנגדות לתכונה (ע"י בן זוג המנוגד לנו), כאשר קיימות תכונות מנוגדות סביר להניח שבני הזוג יגיעו למצב של קרב, במצב כזה נדרשת הקרבה של בני הזוג, רק אם תהיה הקרבה תיווצר קירבה וזה הקשר בין קרב- הקרבה- קירבה. כאשר אני מציינת הקרבה אני מתכוונת לכך שבני הזוג יתכופפו אחד לקראת הרצונות של השני, באופן סימבולי ניתן להשוות זאת לטבעת נישואין - פס מתכתי שקצה אחד מכופף לכיוון הקצה השני עד שהקצוות מתחברים. 

אז זהו שלא ! , אין ילד עקשן – יש ילד שלומד להתעקש (והוא רק בן שנתיים....). מוכרת לכם הסיטואציה? הילד הקטן, שעד היום היה ילד מתוק, חייכן ומרצה קם לו "יום אחד בהיר" ומתחיל לנהל דיאלוגים שלמים המבוססים על המילה הקטנה "לא" (מה גם, שעוד לפני שהוא למד לדבר, את המסר של נדנוד הראש לצדדים, הוא כבר יודע היטב....).  פתאום כל אינטראקציה הופכת למסכת שלמה של הסברים, שכנועים, כעס ומריבות וכל זה רק בגלל עניין קטן... רק בגלל שהוא צריך לקום בבוקר ולהתלבש לגן, או רק בגלל שצריך לצחצח שיניים, לאכל צהריים, לסדר את החדר או סתם להיכנס למקלחת ולישון בנחת.... אם כך, מדוע כל כך קשה לנו דווקא בדברים הכי פשוטים, שגרתיים ויומיומיים? גיל שנתיים (פלוס מינוס...) הוא גיל המרד, יש המשווים אותו לגיל ההתבגרות (ממש אותם הסימפטומים, רק בלי ההורמונים...). גיל שבו, מצד אחד הילד מגלה שיש לו יכולות והוא מסוגל לעשות הכל בכוחות עצמו (הרי רק לפני כמה חודשים הוא היה חסר אונים ותלוי לחלוטין בסביבה שעשתה הכל עבורו...) מול "הכוח המתנגד והאוסר" (כן, אנחנו, ההורים) שאינו מאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו ושצריך ללמדו גבולות, סדר יום, מה אסור ומה מותר ועוד... עדי (שם בדוי), מספרת שבנה, בן שנתיים וחודשים, הוא ילד מאוד חכם שיודע מה הוא רוצה אך לא מדבר עדיין. מזה כמה חודשים התנהגותו השתנתה מאוד, הוא נהייה ילד אלים מאוד כלפי ילדים בגן או כל ילד אחר. במקום לשחק הוא מרביץ, דוחף, ונושך אותם. האלימות מתבטאת גם כלפי האח הקטן. שאלתה, באילו דרכים אנחנו ההורים אמורים לפעול כדיי למנוע התנהגות זו? אופיינית להורים רבים הנתקלים בשינוי התנהגותי אצל ילדם.  השלב הראשון הוא להבין מדוע חל שינוי התנהגותי? האם חלו שינויים בבית, בגן, בסביבתו הקרובה? חשוב לדעת שכאשר ילדים חווים קושי ומצוקה הם אינם יכולים לבטא זאת במילים אלא רק בהתנהגות. בניגוד אלינו, המבוגרים, שיכולים ומסוגלים לשתף בתחושות וברגשות ולומר מפורשות מה מפריע לנו. כאמור, ילדים מביעים קושי בהתנהגות ולכן פעמים רבות אנו נתקלים בבכי, התקפי זעם, סירוב, כעס, מאבק והתנגדות. במצבים אלו מאוד מומלץ להבין את המצוקה, לחבק בחום ולתת תחושה של הבנה. ברוב המקרים, גם אם אנו לא מסכימים  עם ההתנהגות, אבל מבינים את הכעס, זה מאפשר לילד להירגע הרבה יותר מהר.     
בשלב השני השינוי מתחיל מאיתנו, ההורים. ההתייחסות להתנהגות היא זו שתקבע אם הקושי ייפתר או יקצין. בניגוד לתחושה שכעס על הילד, ענישה או הסברים חוזרים ונשנים  יפתרו את הבעיה, קורה מצב הפוך, ילדים "ניזונים" מהתגובות ומפרשים זאת כקבלת כוח, תשומת לב והתייחסות. במילים אחרות,עבור הילד, כאשר ההתנהגות היא חיובית ותקינה "אף אחד לא מתייחס" וכאשר ההתנהגות שלילית פתאום ישנה התייחסות מוגברת... מומלץ להתייחס ולהעצים מצבים של "מובן מאליו" ולהשתדל כמה שפחות להתייחס להתנהגויות שליליות (חוץ ממצבי סיכון, כמובן !).
השלב השלישי והחשוב ביותר הוא העקביות לאורך זמן. כל שינוי התנהגותי דורש זמן ולילדים יש קצב משלהם. תפקידם הוא לבדוק את הגבולות ולנסות "לפרוץ" אותם ותפקידנו להיות נחושים ועקביים במסר, בהתנהגות ובתגובות.
כמה דגשים שתמיד עוזרים (ובכל גיל...):
-  לדבר בשפת ה"אני". כאשר המסר הוא "אני עצוב", "זה לא נעים לי" וכו...ההתנגדות פוחתת. אף אחד אינו רוצה לעשות משהו "לא נעים" לאחר אלא אם יש "רווח" מהעניין. במסרים כמו:  "אתה שובב", "את כל הזמן מפריעה", "תפסיק לצעוק" וכו...נוצרת אווירה ביקורתית אשר גורמת ליצירת "תווית" על הזהות העצמית ועלולה (לאורך זמן) לפגוע בדימוי ובביטחון העצמי.
- לכל התנהגות יש סיבה. כשבוחנים כל סיטואציה בנפרד ונותנים לה מענה ופתרון מיידי, מונעים היווצרות של "כדור שלג" והקצנת התנהגות. במצבים חדשים כגון: הולדת אח חדש, מעבר דירה, כניסה לגן ואפילו שינויים כמו גמילה מחיתול או ממוצץ, עלולים להיווצר פחדים, חרדות, תסכולים וחוסר אונים שבאים לידי ביטוי בשינוי התנהגותי. הכנה מתאימה ושיתוף הילד במצב (בהתאם לגיל ולהבנה) יכולים למנוע הקצנה ולעזור בהתמודדות.
- הילדים לומדים ה כ ל מצפייה בנו, המבוגרים. כדאי ללמוד מהם. צפייה בהתנהגות שלהם (מבלי להגיב, לבקר, להעיר ולדבר...) יכולה ללמד הרבה מאוד על תהליך קבלת ההחלטות של הילדים, בכל הנוגע להתנהלות והתנהגות מולנו, ההורים. במקומות בהם קיימת עקביות, אסרטיביות, גבולות ומסרים ברורים – אין ויכוחים.
- חשוב תמיד לעודד. להבין את הכעס והתסכול אבל במקביל להקפיד על הגבולות.


- שינוי קטן בהתנהגות, בהתייחסות, בתגובה ואפילו במבט יכולים לשנות לחלוטין את התנהגות הילד. תגובות כעס ועונשים רק מחריפים את ההתנהגות השלילית ויוצרים מאבקי כוח, כעסים ומתח (וכמובן שהילד לומד להעניש אותנו בחזרה, דרך ההתנהגות השלילית).

- זו תקופה שעוברת. גיל המרד יכול להמשך עד גיל 4 (לערך) ויש להיות ערוכים לכך עם הרבה סבלנות וסובלנות.


לסיכום: התנהגות היא דבר נלמד ! לנו, ההורים יש השפעה מכרעת על עיצוב אישיות הילד ועל בניית הביטחון והדימוי העצמי החל בשנים הראשונות לחייו. הורות זה מקצוע ולכן רכישת ידע, למידה והשקעה בהכרח יובילו לבניית יחסים טובים יותר במשפחה.
התנהגות היא דבר נלמד ! לנו, ההורים יש השפעה מכרעת על עיצוב אישיות הילד ועל בניית הביטחון והדימוי העצמי החל בשנים הראשונות לחייו. הורות זה מקצוע ולכן רכישת ידע, למידה והשקעה בהכרח יובילו לבניית יחסים טובים יותר במשפחה.

חנויות לתינוקות – המדריך

שוק מוצרי התינוקות הוא שוק מאוד רחב ומגוון וישנם אלפי חנויות המוכרות מוצרים לתינוק משלב הלידה ועד לגילאים מאוחרים יותר. המצב הזה לא קל להורים הטריים שצריכים לקנות מוצרים לתינוק שלהם ולא יודעים אפילו מאיפה להתחיל. ההיצע הוא עצום ופערי המחירים גדולים מאוד. אפשר בקלות ללכת לאיבוד ולבזבז כסף רב על מוצרים לא מתאימים או אפילו כאלו שבכלל לא צריך. במידה ואתם מתלבטים איזה עגלה לקנות, מיטה או אפילו צעצועים ובגדים כדאי לעשות קודם כל בירור מקיף מה בעצם אתם צריכים כדי למנוע קניות מיותרות.

עצה חשובה שיכולה לעזור היא להעזר תמיד בממליצים. פנו לאנשים שאתם מכירים וסומכים עליהם, רצוי כאלו שגם היו במצב דומה בתקופה האחרונה, כדי שיוכלו לכוון אתכם ולהמליץ לכם על חנויות לתינוקות שיהיו טובות וזולות. כמובן כדאי להעזר בבני משפחה וקרובים במידת האפשר. חשוב להחליט מה באמת אתם צריכים ומה אפשר לקבל או לקנות ביד שניה מוצרים שימושיים במצב טוב. סביר להניח שישנם חברים ובני משפחה שסיימו להשתמש עם מוצרי התינוק ויכולים להעביר אותם הלאה. במיוחד כשמדובר בצעצועים ובבגדים שהם זמניים וצריך להחליף אותם בתדירות מאוד גבוהה.

ניתן כמובן להעזר גם ברשת האינטרנט שהיא מקור עצום למידע בנושא. אפשר לבצע חיפושים שונים של חנויות לתינוקות ומוצרים לתינוק, לבדוק חנויות וירטואליות שונות מבחינת היצע ומחירים. ישנם גם מגוון רחב מאוד של פורומים ואתרי יעוץ שבהם תוכלו להעלות שאלות ולקבל המלצות מתאימות על מוצרים שאותם אתם מחפשים.

התינוק שלכם זקוק למוצרים רבים ואתם מחוייבים לספק לו את כל הצרכים שלו, מבלי להתפשר על האיכות שלהם והתקינות שלהם. אם אתם קונים חדש או אפילו יד שניה – חשוב לבדוק שהם עומדים בתקנים מחמירים של בטיחות ושאפשר להשתמש בהם ללא חשש. הטיפול בתינוקכם צריך להיות בחשיבות עליונה, אך חשוב גם להקדיש זמן מתאים לתשומת לב ולא תמיד חייבים מוצר כלשהו שישמש את התינוק. חשוב לזכור שהשקעה נכונה של יחס ואהבה הם הצורך האמיתי של הילד ולא מוצרים כאלו או אחרים, התייחסות נכונה למצב, היא מתכון להורים רגועים ומאושרים ולתינוק מרוצה.

חזרה ל-חינוך ילדים

בעבר (וזה לא היה מזמן...), מספיק היה שאבא (או אמא) יסתכלו עלינו במבט קטן (ועיניים פקוחות) ומייד היינו יודעים מה לעשות, כמה, מתי, איך ולמה – ומצייתים.היום, מספיק שהילדים הקטנים (או הגדולים) יסתכלו עלינו במבט (...גדול) ואז...אנחנו יודעים בדיוק מה הם רוצים, כמה, מתי ולמה – ומצייתים. איך קרה שפעם מילה של הורה הייתה מילה, סמכות הייתה סמכות וכל אחד במשפחה היה יודע בדיוק מה מקומו, תפקידיו, חובותיו ומה הדרישות והציפיות ממנו? והיום...מבלי שנרגיש, הסמכות הזו עברה לילדים. איך? מסתבר שחלו הרבה מאוד שינויים בעשורים האחרונים (אפשר לומר ב"דור הקודם"...) לכל מבנה המשפחה וההורות.בעבר, כמעט ולא ניתן היה למצוא ספר הדרכה להורים. גידול ילדים נעשה ע"פ אינסטינקטים ולפי "העתק" של הדור שלפניו. הורים (ובעיקר אמהות) היו מגדלות את ילדיהן ע"פ הבנתן, ע"פ איך שגידלו אותן ובכלל, לא נהוג היה לשאול שאלות. האב, היה המפרנס והאם הייתה אחראית על הטיפול בילדים וחינוכם (אמרתי, כמעט....זה בוודאי לא היה אצל כולם...). היום, הספרייה והאינטרנט מלאים בשפע של מידע ואינפורמציה בנושאי חינוך וגידול ילדים. מספרי הדרכה של מה לעשות?, איך?, מה מותר?, מה אסור? ועד לתיאוריות שלמות שמסבירות ותומכות בגישות שונות אשר (לא פעם) סותרות האחת את השנייה. כך למשל, גישה אחת ממליצה להרים את הילדים על הידיים כמה שיותר על מנת להקנות ביטחון, חום, קרבה ואינטימיות וגישה אחרת טוענת שזה יוצר תלות, חוסר ביטחון וקשיי הפרדות ונטישה (מה באמת נכון?).למעשה, שפע המידע והאינפורמציה יצרו אצל ההורים בלבול, חוסר אונים,  חוסר ביטחון ותחושה תמידית של חוסר סמכות וחוסר יכולת לקבוע האם פעלתי נכון או אולי נעשה לילד נזק.... גם הילדים עברו שינויים מרחיקי לכת...מגיל קטן (מאוד) ילדים נמצאים במסגרת, חשופים לסביבה פעילה של ילדים ומבוגרים, חשופים להרבה מאוד אינפורמציה ומידע, שומעים, רואים, לומדים ומבינים הכול ובנוסף, אסור לשכוח...יש להם גם דף זכויות הילד (כן, כן, יש דבר כזה). מה עושים כשילד בן רבע לשלוש אומר "מה תעשו לי?" כשהוא מסרב להתייחס לבקשתנו (והיד על המותן....)? כבר מגיל צעיר ילדים יודעים ומודעים לכך שאסור להכות אותם וכידוע מה שהיה בעבר לגיטימי ו"חינוכי" ("מכות חינוכיות") היום נחשב לא חוקי ואסור. חשוב לזכור שזכויות זה דבר נהדר וחשוב, אבל מה עם חובות וגבולות? איפה עובר הגבול בין הרצון לגדל ילדים עצמאיים, בוגרים ומסתגלים לבין שמירת הגבולות והסמכות שלנו ההורים? אכן, דילמה לא פשוטה....           אם מדברים על שינויים...פעמים רבות אנו בוחרים שלא לגדל את ילדינו כפי שגידלו אותנו (מוכר?), אולם בפועל אנו מוצאים את עצמנו מתנהגים בדיוק אותו הדבר או בקיצוניות השנייה, מה שמוביל גם כן, לסיבוכים וקשיים בחינוך הילדים. לפני שמדברים על סמכות הורית, אולי כדאי להבין מהו התפקיד ההורי. ככל שהתפקיד יהיה ברור ומוגדר כך נוכל לחנך, להציב גבולות ו....להיות סמכותיים יותר. התפקיד אינו פשוט כל-כך (למרות שהסביבה משדרת שלהיות הורים זה כיף, נהדר ומדהים... ורק שוכחים לספר שזו אחריות ועבודה יומיומית קשה ומאתגרת).מתפקידנו להלביש אותם, ללמד אותם, לדאוג להם, לתת חום, אהבה, אוכל, ביגוד, חוגים, חברים, ו...להכין אותם לחיים !כן, מגיל 0 (אפס) התפקיד העיקרי והחשוב ביותר שלנו הוא ללמד את הילדים לחיות, להסתדר, לשרוד, לבחור ולהבדיל בין טוב לרע. החיים "בחוץ" מהרגע שהילד יוצא לעולם רצופים בגבולות, חוקים, נהלים ודרישות, שתפקידנו ללמד ולהקנות ו...לא, לא מלמדים את זה בבית-הספר ! בשנים הראשונות (עד גיל 6 לערך), עבור הילדים, הבית הוא העולם כלומר, כל מה שקורה בבית משליך ישירות על מה שקורה בעולם (בעולם שלהם, כמובן). אם הבית תחרותי – העולם תחרותי, אם הבית לחוץ – העולם לחוץ וכולי. הילדים עושים השלכה חיצונית לכל מה שקורה בבית ומכאן ההשפעה הישירה על הדימוי והביטחון העצמי שלהם.    כדי להבין את ההשפעה של הבית על "החיים בחוץ" חשוב לדעת שכל ילד תופס ומפרש אחרת את המצב. בבית תחרותי, למשל, יתכן שיהיה ילד תחרותי מאוד שלא מוכן להפסיד, נלחם ונאבק בכל כוחו כדי לנצח וכל כישלון הופך לטרגדיה בלתי ניתנת לשליטה. לאומתו אחיו (שגדל באותו בית, לאותם הורים ובאותה משפחה) יהיה ההפך ממנו...נכנע, חסר ביטחון, מסרב לשתף פעולה ומוותר בקלות מבלי יכולת להתמודד. לא פשוט ! הורים רבים מבקשים רק דבר אחד...שהילדים יהיו מאושרים. אומנם, הבקשה לא גדולה אבל האם היא ישימה? האם יש לנו באמת יכולת לגרום למישהו אחר אושר? ואולי מה שגורם אושר לאחד, מעציב ומרגיז את האחר? למעשה, היכולת שלנו להיות מאושרים מהדברים הקטנים, יכולה ללמד את הילדים להיות מאושרים גם כן. התסכול (שלנו) נובע, לא פעם, מהתחושה שעושים הכול כדי לגרום להם אושר ועדיין יש כל-כך הרבה כעס, אכזבה, התמרמרות ומאבקים מצידם. לסיכום, היכולת להתאים את ההורות לילדים ולא את הילדים להורות,           היכולת להתאים את ההורות לעתיד ולא להשוותה לעבר,           היכולת להבין היכן ומהם הגבולות שלי (עוד לפני שמציבים גבולות לילד),           היכולת לעמוד מאחורי ההחלטות שלנו וליישם אותם והיכולת להבדיל בין הורות לחברות            (לילדים יש הרבה חברים...הם צריכים הורה שיגן, יתמוך, יגביל ויאסור), היא בסופו של            דבר זו שתיתן לילדים את החוסן הנפשי, היציבות והביטחון שלו הם זקוקים כל-כך
           ובמילים אחרות... היכולת הזו היא - סמכות הורית.   אילו רק אפשר היה להחליף את המילה "משפחה" במילה "עבודה", הכול היה נראה אחרת...

היינו משקיעים יותר זמן, עובדים שעות נוספות, לומדים ועושים הכול כדי להצליח ולקבל "תוספת במשכורת", כלומר, יחסים טובים יותר.
גם במשפחה, כמו בעבודה, צריך וחשוב ללמוד ולהשקיע והסמכות היא שלנו.