|
אגדות ילדים מעוררות פחד
מאד תמוה בעיני איך אגדות ילדים שברובן הן סיפורים מפחידים ונטולי מסר
ברור, הפכו לקלאסיקות. האם הילדים שלנו באמת אוהבים אגדות ילדים או
שהתרגלנו לכך שחייבים להעביר להם את החיים עם אגדות ילדים כמו כיפה אדומה,
שילגיה, פיטר פן ואחרים?
"פיטר פן" - מה כל כך חינוכי בילד אינפנטיל שלא מוכן להתבגר? ומה
הטעם לספר לילדים על ילדים אחרים, אומללים, שבמקום להתמודד עם החיים
העלובים שלהם, מתעופפים מחוץ לחלון. אחר כך הילדים האלה הולכים להיות
הבעלים שלנו ואין מי שייקח אחריות.
ו"כיפה אדומה"? אמא שלה מוגבלת בשכל או מה? שולחת ילדה קטנה דרך
יער שורץ זאבים כדי לתת לסבתא אוכל. שתמות סבתא, למה לסכן ילדה כל כך
קטנה? ואיך יכול להיות שאנחנו אשכרה מספרים לילדים שלנו סיפור על זאב רעב,
שאוכל גם את סבתא וגם את כיפה אדומה. זה ממש מפחיד. ומה משנה בכלל שהסוף
טוב כי בא הצייד.
אני עד היום זוכרת, שבתור ילדה היה לי מאד מוזר שהזאב בלע את סבתא ואת
כיפה אדומה בשלימותן. מה, הוא לא לעס אותן?! כל הזמן ניסיתי בעצמי לבלוע
חתיכות אוכל שלימות וראיתי שזה בלתי אפשרי. ואיך יכול להיות שהן יצאו משם
יבשות? גם מוזר, לא?
"דג הזהב" אגדה שמוציאה את הגבר כקורבן של רצונות האישה שלו. הגבר,
מסכן, אומלל, נאלץ להשפיל את עצמו מול הדג הנדיב והאישה היא חיה טורפת.
איזה מסר זה מכניס בבנים קטנים?
אגדות ילדים "לא סגורות", משאירות לילד פער גדול של דברים שהם בלתי אפשריים ובלתי פתירים. ואנחנו ממשיכים לספר להם אגדות ילדים על עמי ותמי ששורפים מכשיפה שרוצה לאכול אותם ועל שלגיה
שהייתה המשרתת של כל הגמדים הקטנים ועל האמא החורגת ששנאה אותה. ונניח
שהסיפור מסופר לילד להורים גרושים? מה הפלא שכל ילד חושב שהאמא החורגת שלו
עשויה להיות מכשיפה רעה.
אני חושבת שצריך להחרים את הקלאסיקות האלה. הן תפלות ואין בהן כל מסר. היפיפיה נרדמת, איזה מסר האגדה הזאת מעבירה? או סינדרלה. שמעתי בעבר טענה האומרת על אגדות ילדים למיניהן, שהן היו בעבר סיפורים למבוגרים ועברו שיפוץ בהתאמה לילדים.
לא יודעת. שמועה.
 היו הראשונים להגיב למאמר זה |  סמנו כמאמר מועדף עליכם (177) |  הציגו מאמר זה באתר שלכם | נצפה: 2978
|
סיפורי ילדים 
