סוף שנה, גן אדמונית 2007

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

טוב יותר?

רע יותר?

לא יודעת משהו אחר 

כשמגיעים לגן אומרים שלום להורים,

ואם קצת עצוב אז מקבלים חיבוקים ונישוקים.

בתום ארוחת הבוקר יש ריכוז עם משחקים ושירים,

וכשהגרון קצת ניחר אז פירות אוכלים.

כשחוזרים מהחצר מנערים מהשיער את החול,

וכשהקרקושים מהמטבח נפסקים, ראיה יוצאת והגיע הזמן לאכול.

כשגומרים להחליף בגדים מתחילים להתארגן לשינה,

ובתום סיפורים, חיבוקים וליטופים על כולם נופלת תרדמה.

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר

טוב יותר?

רע יותר?

לא יודעת מה משהו אחר

בסוף של כל בכי יש חיבוקים נשיקות והבנה

וכל בעיה נפתרת כאשר מוצאים את התשובה,

          אם בהסבר

          אם בחיבוק

          ואפילו בעבודה קשה

כאן את הדרך אל הילד מוצאים על נקלה.

לכן בסוף השנה אנו ההורים עומדים נרגשים

כאן בגן, כמו פלא, הילדים פורחים

ילד שלא אוהב לשבת, מוצא כסא.

ילד שיושב בצד, פתאום מהפעילות נהנה.

ילד שלא רוצה, לפתע אומר כן.

ילד שלא אוכל, את הצלחת מרוקן.

ועוד עובדה אחת לציין נרצה,

          כולם כבר משתמשים בבית הכסא.

הסוף הזה הוא לא סוף כי כולנו יחדיו ממשיכים,

הוא כמו נקודה בסיפור עם המון משפטים.

אך סיום השנה הוא לנו ההורים הזדמנות פז,

להביע את רחשי ליבנו לגננת טניה עם שיער הזהב.

שיחד עם כל הצוות טיפלו בילדינו במסירות ובאהבה,

ולכן אנו אליכן מלאים בהכרת טובה והמון הערכה.

לסיום רק נאמר,

          שאם כל האנרגיה שהשקעתן בילדינו השנה,

          אפשר להאיר עיר שלימה.

                                                תודה

                                                                   ההורים

 מבוסס על שיר מאת לאה נאור

היו הראשונים להגיב למאמר זה

רק משתמשים רשומים יכולים לכתוב תגובות
אנא היכנס למערכת כמשתמש רשום או צור חשבון חדש

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.6
AkoComment © Copyright 2004 by Arthur Konze - www.mamboportal.com
All right reserved