מדוע בחרתי לפתוח את הבלוג הזה?

אני זוכרת שלאחר שילדתי את הילד הראשון שלי, הגעתי הביתה מבית החולים. אבא שלו נכנס אחרי, עם הסלקל, ואני הרגשתי אבודה. כאילו הגעתי לבית אחר, חדש.

השאלה הראשונה שעלתה לי הייתה "נו, מה עושים עכשיו?", והרגשתי עצבות וחוסר אונים בלתי מוסבר.

לא באתי מבית עם מעגל משפחתי גדול והייתי הקטנה מבין 3 אחים. קסם ההריון התפוגג במציאות חדשה. הרגשתי כאילו מישהו הביא לי לעשות בייביסיטר על הילד הזה, רק שלעולם הוא לא יבוא לקחת אותו בחזרה. אני זוכרת שכל יום ישבתי מול המחשב וחיפשתי עזרה באינטרנט בכל דבר אפשרי: גזים של תינוקות, חום גבוה, שיניים, דיכאון לאחר לידה, וכו'.

כבר אז חשבתי שאם היה מקום אחד שמרכז את הכל, אבל לא בצורה מתנשאת, אלא מקום שאוכל להרגיש בו שיש אמהות שהן כמוני, זה היה מאד משמח אותי.
היום הילד שלי בן 5 ויש לי גם שתי תאומות בנות 3. אני עדיין, תוהה, מתבלבלת ומשתדלת.

הבלוג הזה לא מתיימר להיות מתאים לכולם, אבל אני מנסה, עד כמה שאני יכולה, להגיע לכל אמא באשר היא. כי רק אמא יכולה להבין שמעבר להילה הנוצצת של האמהות יש קשיים, עצב, חיכוכים פנימיים, שאלות ותהיות קשות.

באהבה, טלי.